לא מאמינה שעבר כל כך הרבה זמן מאז שכתבתי כאן בפעם האחרונה. שנה שלמה! אני כותבת כאן אחרי תהפוכות דרמטיות בחיינו, בין היתר התרחבות המשפחה, רכישת דירה ראשונה משלנו ועוד אי-אילו דרמות קטנות ויומיומיות שלא בהכרח מעניינות אתכם. גם הקורונה עדיין כאן, אבל עזבו את זה. על מאורע אחד בחיי אני כן רוצה לכתוב כאן והוא החשיפה ל תנועת ההאטה . במקרה נתקלתי ב פרק מעניין בפודקאסט שאני מאזינה לו, ובו התארח עמית נויפלד, מי שמוביל את תנועת ההאטה בארץ. קשה לתמצת תפיסת עולם רחבה כל כך בכמה מילים, א

כמה זמן חיכיתם שיגיע הסייל הזה- חודשים! אתם מגיעים נרגשים, עם תקציב שהקציתם במיוחד ועם הרבה כוח ברגליים.. ואז מתחיל הסיוט. אין חניה, התצוגה מפוצצת, דורכים לכם על הרגליים, הגרון מתייבש, כל מה שרציתם חסר במלאי, אנשי השירות עסוקים, התורים בקופות בלתי נגמרים ובסוף יצאתם עם עגלה עמוסת מפיות שלא רציתם מעולם. באסה -_- חברות וחברים- זה ממש לא חייב להראות ככה. כמי שמעצבת בתים למחייתה, המאורע שהכי מרגש אותי בזמן הקרוב הוא כמובן הסייל הממשמש ובא עלינו לטובה.. השמועה אומרת שמתחילים ב9.1

שלא תבינו לא נכון. אני מ-ת-ה על ורוד. אבל יש משהו מאוס כשמכניסים אותו בהכרח לחדר של תינוקת ובמינונים גדולים מדי. נגיד ככה: יש עוד צבעים חוץ מורוד כנ"ל, בנוגע לתכלת בחדר לתינוק. אגב, נסו לחשוב על המהפך שידרש כשיצטרפו אחים נוספים לאותו חדר ורוד או תכול. צרה צרורה ובעיקר המון עבודה (וכסף). אז מה עושים? מעצבים מראש חדר פחות מגדרי שבהתאמות קלות יכול להתאים לבנים ולבנות כאחד. הרי, יש כל כך הרבה צבעים ושילובים יפהפיים- למה לקבע את עצמנו (ואותם) לצבעים המגדריים האלה?! לא מצליחים לדמי

הילדים הלכו לישון. אתם מתיישבים בסלון עם כוס יין, מרימים רגליים, עוצמים לרגע עיניים ונושמים נשימה עמוקה ומשחררת. אחח.. סוף היום הגיע. אתם פוקחים את עיניכם, שלווים ונינוחים ואז קולטים שכך נראה הסלון שלכם: ערב מפנק לפניכם אמנם זו תזכורת מרנינה להמצאותם של הילדים בחיינו ולאושר שהם מביאים לנו, אבל בואו נודה באמת- זה לא תמיד כיף להרגיש שאנחנו חיים במשחקייה. אל דאגה, אני פה לעזרת חבר(ים)! אז לפניכם 3 דרכים פשוטות להסוואת משחקי הילדים בסלון: עם חלוקה פנימית או בלי- הבלגן נעלם מעיניכ